פסק-דין בתיק ת"ק 21783-04-11

לפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבע בסך של 30,000 ש"ח בגין השבת יתרת הכספים ששולמו לידיו , במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח כנגדו בהתאם לפסק דין שבוטל על ידי ערכאת הערעור (סכום של 3,523 ש"ח ) וכן בגין עוגמת נפש ונזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מפתיחת תיק ההוצל"פ בחוסר תום לב מובהק ושלא כדין.

טענות התובע בקצרה :

לטענת התובע, בעקבות פסק הדין שניתן על ידי ביהמ"ש השלום, במסגרתו חויב בהוצאות בסך של 7,000 ש"ח + מע"מ לטובת מרשו של הנתבע, שהינו עו"ד שייצג במסגרת ניהול ההליך בביהמ"ש השלום ובתיק ההוצל"פ, הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי וכן הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע שנדחתה ומשכך, הופקד מלוא הסכום בביהמ"ש, בהמשך הועבר זה לידי הנתבע.

לטענת התובע, בכל מהלך שבו נקט, נהג להודיע לצד שכנגד באמצעות הנתבע בשל היכרותו את הנפשות הפועלות וכל זאת באמצעות פקס שנשלח על ידי ב"כ עוה"ד ליסקר, כך גם לעניין הכוונה להגיש ערעור והפקדת הסכום של 7,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש.

התובע טוען, כי חרף ידיעתו של הנתבע על הפקדת מלוא סכום ההוצאות בקופת ביהמ"ש בחר להתעמר בתובע ולפתוח תיק הוצל"פ על מלוא הסכום, בין היתר "זכה" בשכר טרחה נוסף ובהגדלת ההוצאות, בחוסר תום לב.

התובע מתייחס לתשלומים שבוצעו על ידו, לצורך תשלום מלוא תיק ההוצל"פ , התשלום הראשון בסך של 7,000 ש"ח שהופקד בקופת ביהמ"ש והועבר בהמשך, בהתאם להחלטה מפורשת לידיו של הנתבע, סכום המע"מ בגין ההוצאות בסך של 1,120 ש"ח , גם הוא הועבר לחשבון הנתבע שנמסר על ידו, בהמשך להחלטה מפורשת של ביהמ"ש בעניין זה והיתרה, בסך של כ- 2,400 ש"ח בתיק ההוצל"פ (הכוללת את סכום המע"מ, אגרה, שכ"ט עו"ד והפרשי הצמדה על מלוא הסכום),  שולמה ישירות לתיק ההוצל"פ על מנת לבטל את כל העיקולים שהטיל הנתבע במסגרת תיק ההוצל"פ ואשר גרמו לתובע עוגמת נפש אל מול צדדי ג' ביניהם בנקים.

לטענת התובע, עו"ד גואטה, הנתבע, פתח את תיק ההוצל"פ, כאשר הוא ידע שהסכום מופקד בביהמ"ש ולאחר שב"כ הודיעה לו בכתב כי סכום המע"מ יועבר אליו בהעברה בנקאית ומשכך, לא היה צורך בפתיחת תיק הוצל"פ כנגד התובע שבכוונתו להבטיח את התשלום שחויב בו באופן מלא, כאשר לכל אורך הדרך לא טרח להקטין קרנות ובכך יצר מצג שווא וממילא גרר אחריו אותו מצג הוצאות נלוות וניפוח יתרת החוב , בניגוד למצב הדברים כפי שהיו ידועים לנתבע.

התובע מצרף אסמכתאות לכתב התביעה לכל טענה עובדתית שנטענה על ידו, המאששת את דבריו מהם עולה כי, פתיחת התיק היתה נדבך נוסף במסכת ההתעללות האישית שבחר הנתבע לנהל כנגד התובע בזדון ועל מנת לגרום לו לנזקים, בבחינת כל האמצעים מקדשים את המטרה.

התובע טען, כי עד להגשת התביעה לא טרח הנתבע להוציא חשבונית מס ביחס לתשלום המע"מ בסך של 1,120 ש"ח ששולמו לידיו וכי חרף העובדה שעו"ד גואטה טען שתיק ההוצל"פ נפתח ביום 21/7/10 , הרי שעיון בדף החשבון כפי שצורף לכתב התביעה מעלה כי זה נפתח, לאחר תשלום האגרה, רק ביום 8/8/10 , כאשר ב"כ של התובע מבקשת מהנתבע כי לא ישלם את האגרה שכן הכסף מופקד בקופת ביהמ"ש ואף ניתנה הוראה ביום 3/8/10 להעברת הכספים לידיו.

רכיב המע"מ שולם ביום 6/9/10 בהעברה בנקאית שביצע התובע ישירות לחשבון הנתבע, כפי שנמסר על ידו יום קודם לכן, בהמשך לפקס שהעבירה עו"ד ליסקר לנתבע.

אשר על כן, עתר התובע לחיובו של הנתבע באופן אישי בהשבת מלוא הסכומים ששולמו בגין פסק הדין שבוטל על ידי ביהמ"ש המחוזי, למעט סכום של 7,000 ש"ח שהושב לתובע לא טרח הנתבע להשיב דבר וכן לחייבו בתשלום פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו והנזקים התדמיתיים בשל התנהגות בחוסר תום לב בפתיחת תיק ההוצל"פ שלא כדין.

טענות הנתבע בקצרה :

לטענת הנתבע דין התביעה להימחק על הסף בהעדר יריבות אישית בין הצדדים, הנתבע פעל בשם מרשו, ה"ה קניטלר רועי ( להלן ייקרא:"מר קינטלר" ) וייצג אותו במסגרת ההליך בביהמ"ש השלום ולאחר מכן במסגרת פתיחת תיק ההוצל"פ- הא ותו לא. בכך אין כדי ליצור יריבות אישית.

הנתבע טען, כי התובע חויב לשלם הוצאות עבור הלקוח אותו ייצג ולא עבור הנתבע באופן אישי וכל סכום ששולם הועבר לידי הלקוח ואם סבר התובע ששילם סכומים שיש להשיבם היה עליו להגיש בקשה בטענת פרעתי לתיק ההוצל"פ.

גם לגופו של עניין טען הנתבע כי, פעל בתום לב והגינות לאחר שמרשו קיבל לטובתו פסק דין לפיו חויב התובע לשלם לו הוצאות בסך של 7,000 ש"ח + מע"מ , פנה הנתבע לב"כ של התובע במכתב מיום 21/6/10 בדרישה לשלם את הסכום ומשזה לא שולם , פתח תיק הוצל"פ ביום 21/7/10 כדין.

לטענת הנתבע, הפקדת הסכום שנפסק לטובת מרשו בקופת ביהמ"ש נעשתה על דעת התובע בלבד תוך שהוא עושה דין לעצמו ומפר בכך צווים והחלטות של ביהמ"ש, שאינה ניתנת לריפוי בדרך של משלוח מכתבים לידיו, המוכחשים כשלעצמם וגם לא בדרך של הפקדת הסכום בקופת ביהמ"ש.

לדידו של הנתבע, תיק ההוצל"פ נפתח על ידי מרשו, כך גם ההליכים שננקטו, ננקטו על ידי מרשו.

לטענת הנתבע הוא הוציא לידי התובע חשבונית מס כדין ביחס לסכום של 7,000 ש"ח שהועברו אליו ובחשבונית ציין כי יתרת הסכום לתשלום עפ"י הרישומים בתיק ההוצל"פ הינה בסך של 1,818.18 ש"ח.

הנתבע טען, כי לא היה ער לכך שהתובע הפקיד בחשבון הנאמנות את הסכום שהופקד ביחס למע"מ בסך של 1,120 ש"ח עד להגשת התביעה שכן התובע לא זו בלבד שהעביר סכום שונה מהיתרה שצוינה על ידי הנתבע אלא שהוא ביצע העברה בנקאית מבלי להודיע על ההפקדה והנתבע לא ידע לשייך את אותה הפקדה לתובע, במיוחד כאשר לחשבון זה מתבצעות מדי יום בין 10 ל- 30 הפקדות.